לא פוחד מהיום הראשון בגן – אסתר אטלס

מי החושש האמיתי בים הראשון בגן? קיראו והקריאו! מקסים
לא פוחד מהיום הראשון בגן – אסתר אטלס
יום הראשון בגן והפרידה מאמא
אני בכלל לא פוחד מהיום הראשון בגן
זו אמא שלי שלא ישנה בלילה לפני –
מפני ש –
היא לא מכירה את הגננת
ודואגת.

אני חושב שאמא קצת מקנאה

ולא מבינה איך –

אני מסכים להשאר גם עם אחרים

ולא רק איתה.

היא מחזיקה לי את היד חזק חזק

מחייכת אל הגננת, שואלת, ורועדת:

"זה בסדר? זה בסדר?

אני יכולה ללכת ?"

"תכף אשוב " היא מבטיחה

"אקנה לך שוקולד וסוכריה,

רק אל תבכה".

וכשאני שומע את זה , אני קצת בוכה.

שיהיה.

"חמוד שלי" היא מלטפת

"תראה – כולם נשארים

בלי אמא , אתה כבר גדול.

אני יכולה ללכת?"

מצידי – לכי אני חושב בליבי

ונצמד אליה !

רק שמשהו ישאר הרגל או היד

ואז – הכי כיף –

אמא מבטיחה לי חנויות ממתקים

וחנויות צעצועים.

שרק אשאר ושלא אבכה יותר.

"עוד נשיקה" – אני מבקש

ו"תיקני לי גם אוטו מכבי אש".

"אקנה ודאי אז שלום"

היא נפרדת שוב.

יוצאת וחוזרת.

"הוא בוכה?" היא שואלת

"הכל בסדר" מרגיעה הגננת.

מתי כבר ילכו הביתה?

אני מחכה לכל הדברים שאמא הבטיחה

אם שכחה משהו – לא נורא.

מחר – זה היום השני

ומי אומר שהתרגלתי לגן?

גם מחר מותר לי לבכות,

כי אני עוד קטן.

 


הוסף ל Facebook Share on Twitter

הוסף תגובה

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן: