אגדה כלנית, נורית, פרג.

חודש שבו חורף ואביב נפגשים, הוא הגבול בין שיא החורף וראשית האביב.
אגדה כלנית, נורית, פרג.
אגדת פרחים לטו בשבט ולחורף
חודש שבט מזלו הוא דלי משום שהוא אמור להיות משופע בגשמים כך שהמים ניגרים מהדלי.
לקראת סוף החודש מתמעטים הגשמים ומתחילים להופיע סימני האביב.

העצים מתחילים ללבלב כשהראשון בהם הוא השקד, והשדות מתחילים להתמלא בפרחי בר.
בסדר טו בשבט, כמו בסדר פסח נוהגים לשתות ארבע כוסות יין שכל אחת מהן מסמלת משהו אחר (ראי בנספח) ומברכים על העצים.
 הרעיון שלי הוא להקדיש יותר תשומת לב לפרחים ולפריחה ועל כן לקטתי עבורך מספר אגדות (ראי נספח)שאני מאמינה שתוכלי להוציא מהן משהו נחמד.
כמו כן הצעה לפעילות, חושבני שזה הזמן המתאים לבשל ריבות הדרים בגן, אני מצרפת מתכון קליפות נחמד שמצאתי באינטרנט, כמובן שגם אותו את מסוגלת לסדר יפה.

אגדה כלנית, נורית, פרג.
מלך של ממלכה רחוקה רוצה לחתן את בנו הנסיך ועורך נשף מפואר כדי לבחור כלה לבנו. כל העם מתרגש ומתגנדר רק שלוש אחיות, נורית, כלנית פרגית לוקחות הכל בקלות. באותו יום של הנשף הולכות בצהריים כל אחות לקנות לה שמלה, כל אחת לבדה. אחר הצהריים נפגשות האחיות ולמרבה הפלא כולן קנו שמלה… אדומה !!
מה לעשות, האחיות אובדות עצות. כיצד יבדיל הנסיך בין האחיות? לבסוף מצאו האחיות פתרון:
האחות הראשונה הניחה צעיף לבן לצווארה. האחות השניה הבריקה את שמלתה וקישטה אותה בפייטים נוצצים והאחות ענדה עגילים שחורים באוזניה.
הגיעו האחיות לנשף ומיד בלטו בשטח. יופין בלט למרחקים. לנסיך לא היתה ברירה והוא התאהב בשלושתן…  אבל במי יבחר? רקד הנסיך עם שלושתן, שוחח עם שלושתן והוקסם. גם חבריו הטובים לא ידעו ליעץ לו. לא ידע מה להחליט ולבסוף (למרות שזהו פתרון לא מקובל) בחר בשלושתן. עם כל אחת מהן הוא מבלה תקופה אחרת בשנה על פי הסכם...
הראשונה למפגש הססגוני היא הכלנית וניתן לזהותה בצעיפה הלבן - סביב עלי הכותרת הפנימיים. השניה היא הנורית שעלי הכותרת שלה מבריקים. שלישי היא הפרג שמתחת לעלי הכותרת בצד החיצוני יש סימנים שחורים- סימני העגילים.
סדר האחיות הוא סדר פריחתן. שהרי כולן אדומות ומתחרות על המאביקים, ולכן כל פרח פורח בתקופה שניה עם בוא האביב. זוכרים זאת בעזרת ראשי התיבות כנ"ף : כלנית, נורית, פרג
 
סיפור על השקדיה
על שום מה השקדיה זכתה לפרוח ראשונה
כשהקבה בחר את ירמיהו לנביא החורבן ושלח אותו לישראל, הראה לו מקל
שקד כי שקד אני על דברי לעשותו. ירמיהו הבין את הרמז, ונבחר לנביא החורבן.
השקד הצטער צער רב, על כך שהוא נבחר למבשר רעות, להודיע לישראל את הגזירה, והתאונן לפני פמליה של מעלה.
השקד קיבל הבטחה, מידה כנגד מידה, שכשם שבישר את החורבן, כן יזכה להיות גם בין מבשרי הגאולה. על כן, המטה של הגאולה שיהיה בידו של המשיח, יהיה עשוי מעץ שקד. נרגע עץ השקד וקיבל עליו את הדין.
מאז עץ השקד מחכה ליעוד, והוא ראשון לפריחה. בכל ליל טו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, הוא ער כל הלילה, מאזין ומקשיב לכל המייה, מתנער מתרדמת החורף, הקור והקדרות ומתעורר ראשון לחיים, מתקשט בכותרות של פרחים וציצים, לתת ענף ולשאת פרי ולבטא את הגאולה הקרובה
פריחת השקד מבשרת את בוא ראש השנה לאילנות הלא הוא טו בשבט!

הוסף ל Facebook Share on Twitter

הוסף תגובה

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן: