כוסו של אליהו

לוין קיפניס
כוסו של אליהו
מירי ילדה טובה. מירי תלמידה טובה. מירי עוזרת טובה גם בבית. היא עוזרת לאמא לסדר את החדר.

 היא עוזרת לאמא לערוך את השולחן. היא עוזרת לאמא להדיח את הכלים. בערב פסח הוריד אבא את כלי הפסח מן העליה: סירים וקלחות, קערות וצלחות, כפות ומזלגות וכוסות וכוסיות.
היו הכוסיות צבעוניות ומצירות ציורים יפים, וכס אחת גדולה הייתה יפה מאוד, הבריקה כמו בדולח, ועליה כתובת של אותיות זהב: לשנה הבאה בירושלים. זאת הייתה כוסו של אליהו.
אמרה מירי לאמא: - את, אמא, צחצחי את כל הכלים הגדולים: את הסירים ואת הקלחות, את הקערות ואת הצלחות, את הכפות ואת המזלגות, ואני אצחצח את הכוסות והכוסיות.- טוב!- הסכימה אמא. כי יודעת אמא שמירי עושה הכל יפה יפה. בכל זאת הוסיפה אמא ואמרה: -אבל, מירי, היזהרי מאוד, פן תישבר כוס ותפצע את ידך. צחקה מירי: - "כלום שברתי פעם כוס, אמא?..."
גמרה אמא לצחצח ולהדיח את כל הכלים הגדולים ויצאה מן המטבח. ומירי באה והתחילה בעבודתה: היא שטפה אתת הכוסות במים היטב היטב היא הפכה אותן על פיהן למטה, כדי שהמים יזלו מהן, ואחר התחילה לנגב אותן במגבת. היא ניגבה אותן יפה יפה. ואת כוסו של אליהו ניגבה אחרונה, וחזרה וניגבה עוד פעם ועוד פעם, כדי שתיהיה מבריקה מאוד. - והנה פתאום- בק בקע! פק פקע! הכוס נתבקעה ונשברה לשתיים בתוך כף ידה...וגם טיפת דם נאתה על האצבע של מירי... נבהלה מירי מאוד וברחה החוצה ושני שברי הכוס בידה. היא ברחה אל הגן שליד הבית, ישבה לה בפינה נסתרת- ובכתה. בכתה ובכתה, עד אשר נרדמה. ושני שברי הכוס מונחים לידה על העשב. והנה היא חולמת: איש סב הופיע והוא הדור מאוד.
זקנו ארוך ארוך, כלבן ככסף טהור, פניו מאירים ועיניו מזהירות וטובות- הוא לבוש אדרת ארוכה וחגור חגורה של עור. והסב התכופף, הרים את שני שברי הכוס, התבונן בהם ומילמל: -ילדה מסכנה, הכוס נשברה, כוסו של אליהו דווקא!... הוא הרים למעלה את שני שברי הכוס, הצמיד אותם זה אל זה, אחר נגע בכתפה של מירי הישנה, וקרא: - "קומי, מירי! אל תבכי! הכוס כבר מתוקנת, קומי, ראי!"
מירי התעוררה, פקחה את עיניה: הסב הנפלא נעלם- ואיננו, ועל העשב הירוק מבריקה הכוס, והיא שלמה כמו שהייתה. התפלאה מירי, הרימה את הכוס ובשמחה רבה רצה הביתה. ולהורים לא סיפרה מירי דבר.
בליל הסדר היה השולחן ערוך במצה ויין ובכלים נאים. אבא מזג יין אדום בכוסיות, אך מירי ביקשה למזוג בעצמה את כוסו של אליהו, והיא מזגה כוס מלאה מלאה בגודש- היא רצתה לראות, כמה ישתה אליהו מן היין אשר בכוסו...היה הסדר יפה. מירי שאלה את הקושיות, אבא קרא את ההגדה בקול רם, וכולם יחד שרו משירי חג הפסח. אחר אכלו את המאכלים הטובים שהכינה אמא לכבוד החג, ואחר פנה אבא אל מירי: לכי, מירי, ופתחי את הדלת לאליהו הנביא! מירי קמה, הלכה אט אט וביד רועדת פתחה את הדלת. "אבא! אמא!"- קראה מירי בקול- "ראיתי את אליהו הנביא!" ועיניה נצצו מאוד.אמא צחקה, אבא גמר לקרוא מן ההגדה, ואחר רמז למירי לסגור את הדלת. כאשר חזרה מירי אל השולחן, הביטה אל הכוס של אליהו וראתה כי היין אשר בכוס פחת...-"הוא שתה מן הכוס!"- קראה מירי. אבא ואמא חייכו. אז סיפרה מירי לאבא ואמא את כל המעשה בכוסו של אליהו: איך שהכוס נשברה, ושהיא נבהלה וברחה אל הגן- ונרדמה שם, והחלום אשר חלמה: איש סב הופיע, והוא לבוש אדרת ארוכה, והוא חגור חגורה של עור. ופניו מאירים כשמש, וזקנו ארוך ולבן ככסף, ועיניו מזהירות וטובות- והסב הנפלא קרא בכתפי וקרא: "אל תבכי, מירי! קומי וראי-  הכוס אינה שבורה כלל! "פקחתי את עיני-והנה הכוס באמת שלמה...". אבא ואמא שמעו את סיפור המעשה והתפלאו מאוד. אמרה אמא: -"אכן סיפור פלא! "ואבא אמר: -"בתי, את ראית את אליהו הנביא! ". ואז שרו כולם יחד: אליהו הנביא!
                                                             אליהו התשבי!
                                                             אליהו הגלעדי!
                                                             במהרה יבוא אלינו
                                                             עם משיח בן דוד!

הוסף ל Facebook Share on Twitter

הוסף תגובה

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן: