ראש השנה

חגי תישרי
ראש השנה, הוא חג יהודי המציין את תחילת השנה העברית. נחשב ליום המלכת ה' על האנושות, וכן נחשב ליום הדין בו נידון האדם על השנה החולפת ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה, ומציין את תחילת עשרת ימי תשובה. החג חל בא' וב' בתשרי. המצווה העיקרית של החג היא שמיעת תקיעה בשופר. בתורה מכונה החג יום תרועה, בשל מצוות התקיעה בשופר הנוהגת בו. המונח "ראש השנה" מוזכר אמנם בספר יחזקאל, אולם לא במובנו העכשוי. מקור הביטוי "ראש השנה" במשמעות היום הראשון בשנה הוא המשנה.

לפי התורה היום הראשון בחודש השביעי (שהוא חודש תשרי, לפי מניין החודשים בתורה) הוא יום טוב ואסור לעשות בו מלאכה. עיקר החג הוא מצוות ה"תרועה" שמוזכרת הן בפרשייה בספר ויקרא והן בפרשייה בבמדבר:

Cquote2.svg וידבר ה' אל משה לאמֹ‏ר: דבר אל בני ישראל לאמֹ‏ר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קדש: כל מלאכת עבֹ‏דה לא תעשו, והקרבתם אִשֶה לה' Cquote1.svg
– ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה
Cquote2.svg ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם: ועשיתם עֹ‏לה לריח ניחֹ‏ח... Cquote1.svg
– במדבר כט א-ו

בתורה לא נכתב דבר על כך שיום זה הוא תחילתה של שנה חדשה. התורה קוראת לתשרי "החודש השביעי". אולם כבר בתורה עצמה נכתב על חג הסוכות "וחג האסיף בצאת השנה" (שמות כג טז), כלומר לאחר שיצאה והסתיימה השנה הקודמת. גם בלוח גזר מופיעים "ירחו אספ" (-ירחי האסיף. כנראה תשרי וחשוון) כשני חודשי השנה הראשונים. בדרשתו לראש השנה, מציע רמב"ן הסבר: השנה הרגילה מתחילה בתשרי, אך לזכר יציאת מצרים ציווה ה' את משה למספר את החודשים החל מניסן, חודש יציאת מצרים.

בתורה שבעל פה, במשנה ובתוספתא התנאיות, מקבל כבר ראש השנה את שמו, וכן את תפקידו כיום דין וכתאריך קובע למניין שנה חדשה ולא רק יום תרועה:

Cquote2.svg באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות...

בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר: 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'

Cquote1.svg
– משנה, מסכת ראש השנה פרק א'
Cquote2.svg הכול נידונין בראש השנה וגזר דינם מתחַ‏תֵם ביום הכיפורים, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא: הכול נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן ובחג על המים.

Cquote1.svg
– תוספתא ראש השנה

רמב"ן מבאר שעניין היות ראש השנה יום הדין נרמז מן התורה, אך בעיקרו של דבר הוא קבלה בעל פה.

Cquote2.svg ... לא פירש טעם המצוה הזאת למה התרועה ולמה נצטרך זיכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצוה להיותו מקרא קודש כמו שהזכרתי למעלה, אבל מפני שקראו הכתוב יום זיכרון ומפני שהוא בחדשו של יום הכיפורים בראש השנה, ירמוז שבו יהיה דין לפני הקב"ה כי בם ידין עמים, בראש השנה יזכור יצוריו וישב לכיסא שופט צדק, ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו ויכפר על השבים, כי הזיכרון יאמרו אותו הכתובים על הדין בנשפטים, כמו כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה, חטאות נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי אתה, יען הזכרכם בכף תתפשו, והוא מזכיר עון להתפש, כולם על שעת הדין, וכן זכרה לי אלהים לטובה ואל תמח חסדי.

והנה נתנה לנו התורה העניין הזה ברמז, והיה נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו, ועדין הוא בידינו קבלה ומפורסם בתלמוד...

Cquote1.svg
– רמב"ן, דרשה לראש השנה

תאריך המועד

בתורה מצוין שהמועד מתקיים ב"חודש השביעי באחד לחודש" כלומר בא' בתשרי. על-פי ההלכה ראש השנה נמשך יומיים, לא רק בחוץ לארץ, כפי שהדבר נוהג בכל חג, (יום טוב שני של גלויות) אלא אף בארץ ישראל. כמו כל יום טוב, שני ימי ראש השנה אסורים במלאכה מלבד מלאכות "אוכל נפש" (בישול ואפיה לצורך החג).

הטעם לשני ימי החג אף בארץ ישראל, מצוי במחלוקת ראשונים. יש שכתבו שהיום השני איננו משום ספק (כפי שהדבר בשאר ימים טובים בחו"ל), אלא מלכתחילה. הסיבה נעוצה בשיטה הקדומה לקביעת זמן תחילת החודש על פי ראיית מולד הלבנה. מועד ראש החודש היה נקבע לפי עדות ראיה על הופעת הירח החדש בפני בית דין בירושלים. בתחילה, היו מקבלים עדות ראייה במשך כל היום, עד הערב. לפיכך, ביום השלושים של חודש אלול, מכיוון שהיו עשויים להגיע עדים שראו אמש את המולד, ואז היה ביה"ד מכריז על יום זה כעל א' תשרי (ראש השנה), נהגו בו בקדושה; אם אכן הגיעו עדים, היה מתברר בדיעבד שאמת נהגו, והיה יום זה א' תשרי ולמחרת יום חול רגיל. ואם לא הגיעו עדים, היה מתברר למפרע כי זה היה ל' אלול, ורק למחרת יהיה א' תשרי. אלא שפעם אחת נתאחרו העדים והגיעו רק סמוך לערב, והלווים, שהניחו שכבר לא יגיעו עדים, שרו מזמור של יום חול. לפיכך תיקנו לקבל עדות על קידוש החודש רק עד זמן המנחה. עם זאת, גם כאשר לא הגיעו עדים עד אחר המנחה, עדיין נהגו באותו היום בקדושה, אפילו שוודאי היה שזהו ל' אלול ולא א' תשרי. יוצא, שנהגו קדושה לא מתוך ספק, אלא מלכתחילה. ההשלכה למעשה היא בעיקר לגבי איסורי מוקצה ונולד. בשני ימים טובים של גלויות (שהם מספק ואחד מהם הוא וודאי חול, אלא שלא ידוע איזה), ביצה שנולדה בראשון אסורה בו ביום ומותרת למחרת. בראש השנה ביצה כזו אסורה גם ביום השני.

אבל אחרים כתבו שמכיוון שראש השנה נחוג בתחילתו של חודש תשרי ולא באמצעו, הרי גם בארץ ישראל (מחוץ לירושלים) לא ידעו את קביעתו של בית הדין בירושלים (מכיוון שלא יכלו להודיע, שכן בר"ה עצמו אין השלוחים יוצאים), לפיכך גם בארץ ישראל נהג ראש השנה יומיים מספק

משבוטל קידוש החודש על פי ראייה והוחלף בלוח קבוע, נוצרה מחלוקת בשאלה כמה ימים יש לנהוג ראש השנה בארץ ישראל. דעת הרז"ה הייתה שבארץ ישראל אין לנהוג אלא יום אחד של ראש השנה, כמו בשאר המועדים. הוא העיד גם שכך נהגו בתחילה בארץ ישראל, עד שהגיעה לארץ הוראתו של הרי"ף שקבע לנהוג שני ימים גם בארץ ישראל. לבסוף, בימי הביניים, התקבלה הדעה שהעמידה את אורך החג על יומיים כהלכה קבועה.
מעניין לציין כי בזמן שקידשו את החודש על פי הראיה, כאשר נהגו שני ימים של ראש השנה היה היום השני עיקר, והוא היה א' תשרי. ואילו היום למעשה היום הראשון הוא העיקר.

יצויין שהתלמוד הירושלמי (עירובין סוף פ"ג) מציין שהסיבה ליומיים ראש השנה היא "תקנת נביאים ראשונים"

ביהדות האורתודוקסית וביהדות הקונסרבטיבית נמשך ראש השנה יומיים, בארץ ישראל ובחוץ לארץ כאחד. גם בחוקי מדינת ישראל, המבוססים בנושאי דת על ההלכה האורתודוקסית, נקבע, בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, כי שני ימי ראש השנה הם ימי מנוחה ליהודים.

הקראים, המקפידים לקיים את התורה לפי הכתוב בה, מקיימים את "יום תרועה" במשך יום אחד בלבד. גם בחלק מהקהילות הרפורמיות ובחלק מהקהילות הרקונסטרוקטיביות, נמשך מועד זה יום אחד, הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ.




הוסף ל Facebook Share on Twitter

הוסף תגובה

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן: